פסק-דין בתיק ב"ל 21175-09-11

1.         התובע עתר לבית הדין להכיר בליקוי השמיעה ובטנטון מהם הוא סובל, לטענתו, כ"פגיעה בעבודה" כמשמעה בסעיף 84א לחוק הביטוח הלאומי (נוסח משולב) תשנ"ה-1995.

2.         עובדות המקרה פורטו בהחלטת ביניים מתאריך 8.11.2012  והחלטה זו מהווה חלק בלתי נפרד מפסק דין זה (להלן - ההחלטה).

            בהחלטה ציינו כי מדובר בתובע יליד 1968 העובד במשך למעלה מ-25 שנה כמסגר והחשוף במסגרת עבודתו לרעש מזיק.

            ד"ר ברקו מונה כמומחה יועץ רפואי מטעם בית הדין והוא התבקש להשיב על השאלות המקובלות בהתייחס להתמלאות תנאי סעיף 84א לחוק.

3.         בחוות דעתו של ד"ר ברקו, אשר התקבלה בבית הדין בתאריך 20.11.2012, פירט ד"ר ברקו את הרישומים הרפואיים בעניין ליקוי השמיעה ובעניין הטנטון וציין, כי בתאריך 5.1.2008, התלונן התובע לראשונה על ליקוי שמיעה וכי החל מ-23.1.2010 התלונן גם על טנטון.

            ד"ר ברקו ציין, כי בדיקות הסקר השמיעתי התקופתיות שביצע התובע שונות זו מזו ואינן כוללות בקרת SRT ואף לא בודקות מוליכות עצם ועל כן לא ניתן להסיק מהן מסקנות בדבר קיום ליקוי שמיעה ועוצמתו.

המומחה ביקש כי תומצאנה לו בדיקות שמיעה שעבר התובע אצל ד"ר ערמוש שהינו רופא א.א.ג.

בהמשך לבקשת הרופא הומצאו לו בדיקות שונות לרבות אודיוגרם מ-27.3.2011 ממכון גל הכולל גם בדיקת הדים קוכלריים (בדיקה זו הועברה למומחה גם בהתאם להחלטת מ-8.11.2012).

4.         לאחר שקיבל המומחה, ד"ר ברקו את ממצאי הבדיקות הנוספות חיווה דעתו כי הבדיקה מ-13.8.2010 דומה לבדיקה מ-27.3.2011 ובשתיהן סובל התובע מליקוי שמיעה עיצבי בשתי האזניים שנגרם עקב חשיפה לרעש מזיק, אולם כושר שמיעתו של התובע בממוצע תדירויות הדיבור, בהתאם לבדיקה מ-27.3.2011 לא פחת בשיעור של 20 דציבל לפחות בכל אחת מהאזניים.

            המומחה הסביר, כי יש להעדיף את תוצאות הבדיקה המאוחרת יותר מ-27.3.2011 על פני תוצאות הבדיקה הקודמת מ-13.8.2010 הן בשל העיתוי והן מאחר והבדיקה המאוחרת יותר גם נתמכת ומסתמכת על בדיקת הדים קוכלריים שהינה בדיקה אובייקטיבית.

5.         בעקבות בקשת התובע הופנו למומחה שאלות הבהרה כמפורט בהחלטה מ-24.1.2013, הן בהתייחס לבדיקת שמיעה נוספת מיום 29.1.2010 והן בהתייחס למשקל שניתן לבדיקת ההדים הקוכלריים.

            מתשובותיו של המומחה, שהתקבלו בבית הדין בתאריך 18.2.2013 עולה, כי גם לפי בדיקת השמיעה מ-29.1.2010, סף השמיעה הממוצע בתדירויות הדיבור באוזן ימין הינו 17 דציבל ואף פחות מכך וזאת על פי מוליכות עצם שהינה הערך הקובע לקביעת סף השמיעה ובאוזן שמאל - 20 דציבל.

המומחה שב והסביר, כי ב-2 מתוך 3 בדיקות השמיעה רואים ששמיעתו של התובע לא פחתה בשיעור של 20 דציבל לפחות, בתדירות הדיבור, בכל אחת מהאוזניים והסביר, כי יש להעדיף את בדיקת השמיעה המאוחרת יותר שכן לא יתכן שהשמיעה השתפרה, כך שהבדיקה המאוחרת יותר משקפת באופן מדויק יותר את מידת ליקוי השמיעה, מה גם שהיא נתמכת בבדיקת הדים קוכלריים.

6.         המומחה הסביר כי בדיקות השמיעה הינן בדיקות שעל פיהן ניתן לקבוע סף שמיעה לפי תגובת הנבדק (התגובה הינה סובייקטיבית) אולם תוצאות הבדיקה יכולות לקבל חיזוק על ידי בדיקת הדים קוכלריים או בדיקת BERA לסף (שהן בדיקות אובייקטיביות).

באשר לשאלה האם ממצאי בדיקת ההדים הקוכלריים ניתן להסיק שסף השמיעה טוב יותר מ-25 דציבל, אולם לא יותר טוב מ-20 דציבל, השיב המומחה, לאחר שהסביר כ בדיקה זו אינה בדיקת סף, כי ניתן ללמוד מהבדיקה שהתקבלו מענים אקוסטיים תקינים עד תדר של 4 קילוהרץ בשתי האוזניים וזוהי עדות לסף אודיומטרי טוב מ-25 דציבל בסבירות של כ-80% ולסף אודיומטרי טוב מ-30 דציבל בסבירות של מעל 95%.

המומחה אף השיב, כי בדיקת BERA לא תסייע לקביעת סף השמיעה שכן המדובר בבדיקה אובייקטיבית נוספת במקרי ספק, אולם בה אין צורך במקרה שלפנינו כאשר שתיים מבין שלוש בדיקות השמיעה מראות שסף השמיעה בתדירויות הדיבור טוב מ-20 דציבל.

7.         התובע הגיש סיכומים מטעמו ובהן העלה טענה כי די בכך שאחת מבדיקות השמיעה שהמציא עונה על תנאי הסף שקבוע בסעיף 84א על מנת להכיר בליקוי השמיעה כפגיעה בעבודה.

            לטענת התובע, הבדיקה מ-27.3.2011 בוצעה במכון גל, מטעם המשיב ולכן יש לפקפק באמינותה והוא הדין באשר לבדיקת ההדים הקוכלריים.

            התובע מודע לכך שקיים כלל על פיו יש להעדיף את בדיקת השמיעה הטובה יותר, אלא שלטענתו כלל זה ישים רק כאשר המדובר בבדיקות שמיעה בעלות מהימנות דומה ובענייננו - אין לייחס מהימנות לבדיקה ממכון "גל" מאחר והתובע הופנה לבדיקה על ידי הנתבע.